אם אתם שולחים את אותו קובץ קורות חיים לשלושים משרות שונות בתחומים שונים (או אפילו דומים), אתם לא מחפשים עבודה. אתם פשוט מבזבזים את הזמן ומתאמצים לחינם.

 זה נשמע קשה, אבל ככה זה נראה מהצד של המעסיקים. מגייסים או מעסיקים שמקבלים מאה ומשהו מועמדויות למשרה אחת לא מחפשים את המועמד הכי מוכשר בעולם. הם מחפשים את מי שהכי קל לזהות בו התאמה למשרה שצריך לאייש עכשיו. אם המעסיק נדרש לעבוד קשה כדי להבין למה בכלל שלחתם את קורות החיים, למה אתם מגישים מועמדות, תוך כמה שניות הוא עובר לקובץ קורות החיים הבא.

מה באמת קורה לקובץ ששלחתם

הסריקה הראשונה של קורות חיים נמשכת שניות בודדות. לא יותר. המגייס לא קורא. הוא מחפש. העיניים שלו נעצרות בכותרת שבראש הקובץ, בשם התפקיד האחרון, ובשתיים או שלוש השורות הראשונות מתחתיו. הוא מנסה לענות על שאלה אחת: האם האדם הזה כבר עשה משהו שדומה למה שאני צריך.

אם התשובה לא קופצת מהעמוד באותן שניות, הקובץ פשוט נסגר. ורוב הסיכויים שאתם לעולם לא תדעו שזה קרה, אף אחד לא חוזר למחפשי עבודה עם התשובה "לא התאמתם מספיק מהר".

בחלק מהחברות (בעיקר הגדולות שמגייסות הרבה ומחזיקות מסד נתונים של מועמדים שמתעדכן כל הזמן), יש עוד שלב. מערכות גיוס אוטומטיות ממיינות מועמדויות לפי מונחים שמופיעים במודעה. אם המודעה מדברת על "ניהול מלאי" ואתם כתבתם "אחריות על מחסן", מגייס ״בשר ודם״ היה מבין שזה אותו דבר. מערכת אוטומטית לא תמיד ולא בהכרח. וגם מגייס עמוס, שסורק מהר, לא תמיד ישים לב.

למה נפסלים דווקא מועמדים טובים

רוב האנשים מניחים שהם נשפטים על מקצועיות. בפועל, בשלב הסינון העניין הוא בעיקר הסיכון של המעסיק.

למגייס יש אינטרס אחד: להעביר למנהל רשימה קצרה של מועמדים, כזו שלא תחזור אליו עם "למה שלחת לי את זה??". על כל שם ברשימה הוא צריך להיות מסוגל להגיד משפט אחד שמצדיק את הנוכחות שלו ברשימה. אם הוא לא מצליח לנסח את המשפט הזה מתוך קורות החיים שלכם, אתם לא ברשימה, גם אם אתם הכי טובים והכי מתאימים מכולם.

קובץ קורות חיים גנרי מכריח אותו ל״חפור״ ולהמציא את המשפט הזה בעצמו. קובץ קורות חיים מותאם נותן לו אותו מוכן. זה כל ההבדל.

כמה עבודה זה באמת דורש

כאן נמצא חוסר ההבנה הכי גדול. רוב המועמדים מוותרים על התאמה כי הם מדמיינים כתיבה מחדש של קורות החיים לכל משרה. זה לא זה.

יש לכם קובץ בסיס אחד, מלא ומפורט. ההתאמה היא עריכה שלו, לא כתיבה שלו. בפועל מדובר בעשר עד עשרים דקות: קריאה של המודעה עם עט ביד, זיהוי שלוש או ארבע דרישות שחוזרות או מופיעות ראשונות, ואז שינוי של הכותרת, התקציר, וסדר השורות בתפקיד האחרון כך שהדברים האלה יהיו הכי בולטים.

ההשוואה הנכונה היא לא "עשר דקות מול אפס". היא "עשר משרות מותאמות מול ארבעים משרות גנריות". במקרה הראשון תקבלו טלפונים. במקרה השני תקבלו תחושה שהשוק אטום. השוק בסדר. הקובץ הוא הבעיה.

מה בדיוק צריך להתאים

הכותרת שבראש הקובץ היא הדבר הראשון והחשוב ביותר. אם המשרה נקראת "רכז לוגיסטיקה" ובראש קורות החיים שלכם כתוב "בעל ניסיון מגוון", איבדתם את הקורא בשורה הראשונה. הכותרת צריכה להיות שם התפקיד שאליו אתם מגישים, כשזה נכון עובדתית ואתם באמת יכולים לעמוד מאחוריו.

פסקת הפתיחה או התקציר היא המקום השני. שלוש שורות, לא עשר, שמחברות בין מה שעשיתם לבין מה שהמודעה מבקשת. הפסקה הזו משתנה כמעט בכל הגשה, וזה בסדר גמור.

סדר השורות בתוך כל תפקיד הוא הדבר שהכי מזלזלים בו. אתם לא חייבים לשנות מילה בתוכן. מספיק להעלות למעלה את השורות שרלוונטיות למשרה הזו ולהוריד למטה את מה שפחות. אם המשרה מדברת על עבודה מול לקוחות, השורה על עבודה מול לקוחות לא יכולה להיות רביעית ברשימה.

המונחים עצמם. אם המודעה כותבת "אקסל מתקדם", אל תכתבו "שליטה בתוכנות אופיס". אם היא כותבת פריוריטי, אל תכתבו "מערכת ERP". תשתמשו במילים שלהם, בתנאי שהן נכונות לגביכם. זה לא טריק, זה תרגום. אתם חוסכים מהצד השני את העבודה.

ומה שמוחקים. התאמה טובה כוללת גם הורדה. תפקידים ישנים ולא רלוונטיים אפשר לכווץ לשורה אחת. קורסים שלא קשורים אפשר להעיף. קורות חיים מותאמים אמורים להתקצר, לא להתנפח.

הטעויות שחוזרות שוב ושוב

• הטעות הראשונה היא להעתיק את המודעה. יש מועמדים שמדביקים את דרישות המשרה כמעט מילה במילה לתוך הקובץ. מגייס מזהה את זה מיד, וזה מייצר בדיוק את ההפך מאמון.
• הטעות השנייה היא להתאים רק את הכותרת. שיניתם שורה אחת, השאר נשאר גנרי לגמרי, והפער בין הכותרת לגוף רק מבליט את זה.
• הטעות השלישית היא לנפח. ברגע שמתחילים "להתאים" ניסיון שלא באמת קיים, זה מתפוצץ בראיון הראשון, כשמבקשים מכם לספר על פרויקט שלא ניהלתם. התאמה היא הדגשה של מה שיש, לא המצאה של מה שאין.
• והטעות הכי מיותרת: לשכוח לעדכן שם חברה או שם משרה מהגשה קודמת. מכתב פנייה שפותח בשם של מתחרה הוא סוף הסיפור, בלי דיון.

אותו מועמד, שתי גרסאות

משרה: נציג שירות לקוחות בחברת תקשורת, עם דגש על שימור לקוחות ועמידה ביעדים.

גרסה גנרית: "בעל ניסיון בתחום השירות, אחראי, עובד טוב בצוות, מחפש אתגר חדש בסביבה דינמית."

גרסה מותאמת: "נציג שירות ושימור עם שלוש שנות ניסיון במוקד. טיפול בכשישים פניות ביום, אחוזי שימור מעל היעד הצוותי בשנה האחרונה, כולל טיפול בלקוחות שהגישו בקשת ניתוק."

אותו אדם. אותו ניסיון. הראשון נסגר אחרי שתי שורות. השני מקבל טלפון, כי המגייס כבר יודע מה להגיד עליו למנהל.

כשאין לכם זמן לעשות את זה ידנית

הבעיה האמיתית של השיטה הזו היא לא שהיא קשה. היא שהיא מתישה. אחרי ההגשה החמישית באותו ערב, רוב האנשים מוותרים וחוזרים לשלוח את אותו קובץ.

בשביל זה קיימים כלים שעושים את ההתאמה אוטומטית: למשל באתר mycv.co.il מזינים את קורות החיים הקיימים ואת מודעת המשרה, והמערכת מייצרת גרסה מותאמת שלהם: היא ממקדת את הכותרת והתקציר בתפקיד, מסדרת את הניסיון לפי הרלוונטיות שלו למודעה, ומיישרת את המונחים לשפה שבה המשרה כתובה. מה שלוקח רבע שעה ידנית נסגר בכמה דקות, וזה מה שמאפשר להגיש עשר מועמדויות מותאמות במקום עשר גנריות.

שתי הערות חשובות: ראשית, אתם עדיין צריכים לעבור על התוצאה. כלי אוטומטי עובד עם מה שנתתם לו, והאחריות על כל מילה בקובץ היא שלכם. אם משהו לא מדויק, אתם אלה שתשבו מול זה בראיון. שנית, כלי כזה מסדר ומדגיש; הוא לא ממציא ניסיון. אם התוכן הבסיסי דל, גם הגרסה המותאמת תהיה דלה. שווה להשקיע פעם אחת בקובץ בסיס טוב ומפורט, ומשם ההתאמות הן עניין של דקות.

שורה תחתונה

אף אחד בצד השני לא ינסה להבין את הפוטנציאל שלכם. זו לא העבודה שלו, ואין לו זמן לזה. העבודה שלכם היא להגיש קובץ שבו ההתאמה גלויה מהשורה הראשונה.

לפני ההגשה הבאה, פתחו את מודעת המשרה ליד קורות החיים שלכם ותשאלו את עצמכם שאלה אחת: אם אני קורא רק את עשר השורות הראשונות, ברור לי למה האדם הזה מתאים למשרה הזו? אם התשובה לא, אל תלחצו שליחה. יש לכם עוד עשר דקות עבודה להתאים את קורות החיים שלכם למשרה הספציפית כדי להגדיל משמעותית את הסיכוי לזימון לראיון עבודה.