הפעם בלי הסתבר תיאורתי. נציג מודעת דרושים אחת לדוגמא, נציג מועמדת אחת שרוצה להגיש מועמדות, ונכתוב לה חמש הקדמוץ /פתיחות שונות לקורות החיים אותם היא מגישה. אותו ניסיון, אותה אישה, חמש דרכים להציג אותה. בסוף נראה איזו גרסה תהיה זו עם הסיכוי הגבוה ביותר לזימון לראיון בתקווה שתראו למה זה כל כך חשוב להתאים את קורות החיים למשרה.

מודעת הדרושים

לחברת הייטק בתחום הפינטק, עם 140 עובדים, משרדים בתל אביב ומטה בניו יורק דרוש/ה מנהל/ת אדמיניסטרטיבי/ת.

תיאור התפקיד: ניהול שוטף של המשרד, תמיכה אדמיניסטרטיבית בהנהלה הבכירה, ניהול יומנים מורכבים, תיאום נסיעות לחו"ל, עבודה מול ספקים והתקשרויות, סיוע בתהליכי קליטה של עובדים חדשים, ארגון אירועי חברה.

דרישות: ניסיון של 3 שנים לפחות בתפקיד אדמיניסטרטיבי דומה, אנגלית ברמה גבוהה מאוד בכתב ובעל פה, עבודה מול צוותים בחו"ל, שליטה מלאה באופיס, יכולת עבודה בסביבה דינמית ומרובת משימות, ראש גדול.

המועמדת שמגישה מועמדות

נועה, בת 33. עבדה כחמש שנים כמנהלת משרד בחברת תוכנה בת 90 עובדים. אחראית על התנהלות המשרד, יומן המנכ"ל וסמנכ"ל השיווק, הזמנת נסיעות, התקשרות מול כעשרים ספקים קבועים, וסיוע בקליטה של עובדים חדשים. אנגלית ברמה גבוהה, עבודה שוטפת מול לקוחות וספקים באירופה. לפני זה שנתיים כרכזת אדמיניסטרטיבית במשרד רואי חשבון.

זה הניסיון האמיתי שלה. כל חמש הפתיחות הבאות נכונות עובדתית. ההבדל הוא רק בניסוח.

1. פתיחה ראשונה של קו״ח: הגנרית

מנהלת משרד מנוסה, אחראית, יסודית ובעלת יחסי אנוש מצוינים. עובדת מצוינת בצוות ובאופן עצמאי, עם ראש גדול ויכולת עמידה בלחצים. מחפשת אתגר חדש בחברה דינמית שבה אוכל להשתלב ולתרום.
מה עובר בראש של המגייסת: כלום. היא לא זוכרת שהיא קראה את זה. אין כאן מספר אחד, אין שם של תחום, אין רמז לגודל החברה שממנה היא באה. אפשר להדביק את הפסקה הזאת לכל מועמדת במדינה. שימו לב גם ש"ראש גדול" הופיע במודעה, אז נועה חשבה שהיא חכמה כשהחזירה את זה. בפועל היא רק הוכיחה שהיא קראה את המודעה, לא שהיא מתאימה.

2. פתיחה שנייה של קו״ח: זו שמדברת על מה שהיא רוצה

לאחר חמש שנים באותה חברה, אני מרגישה שהגעתי לנקודה שבה אני מחפשת סביבה מאתגרת יותר. תמיד רציתי להיות חלק מחברת הייטק גלובלית ולעבוד בסביבה בינלאומית, ואני מאמינה שיש לי את הכלים והמוטיבציה להצליח בתפקיד הזה ולצמוח יחד עם החברה.

מה (כנראה) תחשוב המעסיקה: היא לא מחפשת מישהי שרוצה לצמוח. היא מחפשת מישהי שתסדר לה את המשרד. הפסקה הזאת מדברת עשרים שניות על הצרכים של המועמדת ואפס שניות על הצרכים של החברה. וגם, "תמיד רציתי להיות חלק מחברת הייטק" מסמן שנועה עדיין לא בפנים, כלומר מסמן חיסרון במקום שבו היה אפשר לסמן יתרון.

3. פתיחה שלישית של קו״ח: רשימת המשימות

אחראית על ניהול המשרד, הזמנות ציוד, טיפול בספקים, ניהול יומנים, תיאום פגישות, הזמנת נסיעות, קליטת עובדים, ארגון אירועים, טיפול בדואר, ניהול מלאי ומענה טלפוני.

מה (כנראה) תחשוב המעסיקה:זה תיאור תפקיד, לא קורות חיים. אין כאן שום מידע על ההיקף. ניהול משרד של שמונה אנשים וניהול משרד של תשעים אנשים נכתבים בדיוק אותו דבר, וההבדל ביניהם עצום. אין גם שום סדר עדיפויות. "טיפול בדואר" יושב באותה שורה עם "ניהול יומנים" ומקבל אותו משקל.

4. פתיחה רביעית של קו״ח: המראה

מנהלת אדמיניסטרטיבית עם ניסיון בניהול שוטף של המשרד, תמיכה אדמיניסטרטיבית בהנהלה הבכירה, ניהול יומנים מורכבים, תיאום נסיעות לחו"ל, עבודה מול ספקים והתקשרויות וסיוע בתהליכי קליטה של עובדים חדשים. אנגלית ברמה גבוהה מאוד בכתב ובעל פה, שליטה מלאה באופיס, יכולת עבודה בסביבה דינמית ומרובת משימות.

מה (כנראה) תחשוב המעסיקה:היא מזהה את המילים שלה מיד. זו המודעה שהיא עצמה כתבה, מועתקת מילה במילה. זה נראה עצלני, וגרוע מזה, זה מעורר חשד. אם מישהי טורחת לשקף את המודעה במקום לכתוב מה היא עשתה, המחשבה הראשונה היא שאין הרבה מאחורי זה. פתיחה כזאת עוברת מסננים אוטומטיים מצוין ונופלת אצל בן אדם בשלוש שניות.

5. פתיחה חמישית של קו״ח: הממוקדת

מנהלת משרד עם חמש שנות ניסיון בחברת תוכנה בת 90 עובדים. אחראית על ההתנהלות השוטפת של המשרד, על יומני המנכ"ל וסמנכ"ל השיווק ועל הזמנת נסיעות לחו"ל כולל לוגיסטיקה מלאה. מנהלת התקשרויות מול כעשרים ספקים קבועים ומלווה את תהליך הקליטה של עובדים חדשים מהיום הראשון. עבודה יומיומית באנגלית מול לקוחות וספקים באירופה, בכתב ובעל פה. לפני כן שנתיים כרכזת אדמיניסטרטיבית במשרד רואי חשבון.

מה (כנראה) תחשוב המעסיקה: מתאים. היא ממשיכה לקרוא.

למה הפתיחה החמישית בעלת הסיכוי הטוב ביותר?

• בשלוש הראשונות אין מספרים בכלל. בחמישית יש ארבעה: חמש שנים, תשעים עובדים, עשרים ספקים, שנתיים קודמות. מספרים הם מה שהופך אמירה לעובדה, והם גם מה שמאפשר למגייסת להשוות אתכם למועמדות אחרות בלי לנחש.
• היא מכסה כל אחת מהדרישות המרכזיות במודעה, אבל דרך מה שנועה עשתה בפועל ולא דרך המילים של המודעה. במקום "תמיכה אדמיניסטרטיבית בהנהלה הבכירה" כתוב "יומני המנכ"ל וסמנכ"ל השיווק". זה אותו דבר, רק שהגרסה הזאת מוכיחה שזה קרה באמת.
• היא מסדרת את הדברים לפי חשיבות ולא לפי סדר כרונולוגי או לפי מה שקל לכתוב. הדרישה הכי כבדה במודעה היא תמיכה בהנהלה, והיא מופיעה במשפט השני. טיפול בדואר לא מופיע בכלל, כי הוא לא ישנה כלום.
• היא לא מנסה להסתיר את מה שאפשר לתפוס כחיסרון. נועה לא באה מהייטק גלובלי עם מטה בניו יורק, היא באה מחברת תוכנה ישראלית בת תשעים עובדים, וזה כתוב בשורה הראשונה. במקום להתנצל על זה, היא מציבה לידו את מה שכן רלוונטי: עבודה יומיומית באנגלית מול אירופה. המגייסת מקבלת תמונה מדויקת ומחליטה בעצמה. זה בדיוק מה שבונה אמון.
• ומה שאולי הכי חשוב, אין בה אף מילת שבח עצמי. לא אחראית, לא יסודית, לא ראש גדול, לא יחסי אנוש מצוינים. כל התכונות האלה עולות מהעובדות אם העובדות טובות, ואם הן לא טובות, שום תואר לא יציל אותן.

שורה תחתונה

אותה מועמדת בדיוק. אותן חמש שנים, אותו ניסיון, אותה אנגלית. בארבע גרסאות היא לא מקבלת טלפון, ובחמישית היא כן.

ההבדל הוא לא באיכות שלה. ההבדל הוא שבגרסה החמישית מישהי טרחה לחשוב מה הקורא צריך לדעת, במקום לכתוב מה נעים לה להגיד על עצמה.

קחו את הפתיחה שלכם עכשיו ובדקו שלושה דברים. כמה מספרים יש בה. כמה תארים יש בה. וכמה מהדרישות המרכזיות של המשרה שאליה אתם מגישים מופיעות בה בשפה שלכם. אם המספרים מעטים והתארים רבים, יש לכם עשר דקות עבודה לפני השליחה הבאה, ואם לא אז ישנם כלים אוטומטיים לצורך בדיקה ושיפור קורות חיים לפני הגשת מועמדות.