קמתי בבוקר, קצת עייף, בצעדים איטיים כיוונתי עצמי לשירותים. באמצע הדרך ( ממש במסדרון ) התעורר בי הרצון לראות עולם, להחכים ולגלות דברים חדשים. אז הלכתי להביא את העיתון. אני אוהב ללמוד על העולם החיצוני תוך כדי " מספר 2 ", לקרא עלי ועל חברי ( הקולגות ), על המצב הכלכלי בארץ ובעיקר על שידורי הטלוויזיה להיום. ואז זה נגמר, למדתי, החכמתי, עכשיו זמן למקלחת בוקר. אחרי 35 דקות של מקלחת טובה התעוררתי לגמרי.

עכשיו, כשכל היום לפני, עכשיו זה מתחיל - יום בחיי מובטל !

בחוץ חם, חם מאוד. לא נראה לי שהיום זה יום טוב לצאת. החופים עמוסים באנשים ( החופש הגדול הגיע ), לא בא לי להסתובב בקניון והחבר המובטל שלי מבלה היום ( דווקא היום ) ב"יום מבדקים" לעבודה בבנק גדול מאד ( לתפקיד ... סתם תפקיד... ). לעומת זאת, בבית נעים, יש מיזוג.

יושב על הספה, מול מכשיר הטלוויזיה אותו אני מכיר כל כך, וחושב על הזמן שעבר, על האוטו שהיה ועל עקצוצי הרעב שברגע זה החלו בבטני ( כבר 12:30 ).

לארוחת הבוקר הכנתי לי סלט ירקות גדול, שתי עגבניות, מלפפון, בצל וכל השאר, מתובלים בשמן זית פלפל שחור וחצי לימון סחוט. וכוס מים קרים כמובן ( כמעט שכחתי את המים ). התארגנתי לי מול הקופסה השחורה, שכבר הייתה מכוונת לערוץ 18 בכבלים – עוד דקה מתחיל " משפחת סימפסון " ( כל יום באחת בצהרים, למעט יום ראשון ). אני מוכן.

באופן כללי, את ארוחת הבוקר שלי אני מעדיף להכין לאט לאט, לאכול לאט לאט ולעכל לאט לאט. זאת הסיבה שאחרי שהומר ( ממשפחת סימפסון ) ומארג' סיימו לריב במיטה, כיבו את האור והשמיעו קולות ( הומר – נחירות, מארג' – נחירות ), הורדתי את הכלבה שלי למטה, לשירותים שלה. היינו למטה, בשדה, קצת יותר מעשרים דקות. גם אני עשיתי פיפי ( אף אחד לא ראה ),אפילו פגשתי את השכן שלי, הקולגה מהבניין, עם הכלב שלו. היה לי חם, עליתי הביתה, שתיתי מים והלכתי לישון צהרים ( יצא לי חרוז ). אני משתדל להתמיד ב"שנת היופי" שלי, שלוש פעמים בשבוע ( לא כולל שישי שבת ) אני ישן כשעתיים בצהרים.

קמתי בשש. טוב, אפשר להבין – אני מובטל, בוקר זה לא בדיוק בוקר ושעתיים זה לא בדיוק שעתיים. ישר למחשב ! עוד קופסה ( קצת שונה ), יושבים יותר קרוב, מתקתקים ו"מעכברים" אותה, ממש שולטים בה – אבל מה... אי אפשר להפסיק, וזה עושה כאב ראש נוראי, והסביבה לא ממש מצליחה ליצור איתי קשר כשאני איתה ( הקופסה השנייה ).מאוד אטרקטיבית.

פתאום נהיה חשוך בחוץ ובפנים כולם מבקשים ממני להנמיך את קולות הנפץ כי הם " לא מובטלים " והם צריכים לקום " לעבודה " בבוקר. מאד נבהלתי ( לא ממש – כי אני כבר רגיל ), לא ראיתי אותם נכנסים. מעניין, גם השעון ... כבר שתיים לפנות בוקר ( ??!!? ). מיד הלכתי לישון ... מיד אחרי שהרגתי את כל הרעים, גמרתי את השלב במשחק וכל כך כאב לי הראש ( עד שלא יכולתי לבהות יותר במסך ). שתיתי כוס מים, ונרדמתי....

אחרי לילה ארוך, קמתי בבוקר, קצת עייף, בצעדים איטיים כיוונתי עצמי לשירותים. באמצע הדרך ( ממש במסדרון ) התעורר בי הרצון לראות עולם, להחכים ולגלות דברים חדשים. אז הלכתי להביא את העיתון. אני אוהב ללמוד על העולם החיצוני תוך כדי " מספר 1 ", לקרא עלי ועל חברי הקולגות המקצועיים, פוליטיקה ובעיקר על שידורי הטלוויזיה להיום. ואז זה נגמר, למדתי, החכמתי, עכשיו למקלחת הבוקר. אחרי 35 דקות של מקלחת טובה התעוררתי לגמרי.

עכשיו, כשכל היום לפני, עכשיו זה מתחיל - עוד יום בחיי מובטל !