באופן כללי, מרבית הפסיכולוגים הקליניים, הרפואיים, השיקומיים וההתפתחותיים עובדים במסגרת מערכת הבריאות בישראל. פסיכולוגים חינוכיים עובדים במערכת החינוך העירונית, ופסיכולוגים תעסוקתיים - ארגוניים - חברתיים עובדים בארגונים תעשייתיים ובמכוני המיון.

 עם זאת, בחינה מעמיקה יותר מגלה שונות, מגוון ומורכבות במקומות עבודתם של הפסיכולוגים. מסגרות העבודה של הפסיכולוגים בארץ מושפעים מתהליכים כמו רפורמות ממשלתיות ויוזמות חקיקה בתחומי הבריאות והחינוך, מצרכי האוכלוסייה המשתנים, ממגמות ביקוש והיצע, מאופנות בתחומי האבחון והטיפול, מהשפעות מצד התפתחויות בקרב מקצועות קרובים כמו למשל עבודה סוציאלית, מאירועים ציבוריים כמו למשל מהשפעתם של מצבים ביטחוניים, ועוד. 

הנפשי לאחריותן כשהן עדיין מגששות את דרכן בהקמתו של מערך שיציע מענה לצרכי בריאות הנפש של מבוטחיהן ויעמוד במקביל בסטנדרטים הכלכליים והמקצועיים שמנחים אותם. במקביל, חלו שינויים בתנאי ההעסקה של פסיכולוגים פרטיים מטעם הקופות, ובדרכי הפנייה אליהם. נכון לאביב 2016 "עדיין לא שקע האבק" מעל הנעשה במערכת הבריאות הנפשית הציבורית. רבים מהפסיכולוגים הקליניים מתרכזים כיום בעבודה בקליניקות הפרטיות, שפחות מושפעות מהשינויים. רבים מהם עובדים גם במכונים פרטיים ובעמותות, למשל בעמותות שמפעילות גנים לילדים ברצף האוטיסטי. חלקם חוקרים ומלמדים באוניברסיטאות.

פסיכולוגים חינוכיים עובדים בעיקר בשירות הפסיכולוגי החינוכי, שקיים בכל אחת מהרשויות המוניציפליות בישראל. במסגרת עבודתם הם אחראים על מספר מסגרות של גנים ובתי ספר בחינוך הרגיל והמיוחד, שם הם מייעצים לצוותים, מאבחנים ילדים ומטפלים בהם, ומבצעים הדרכת הורים. פסיכולוגים חינוכיים רבים עובדים בתחומים אילו גם בקליניקות פרטיות, וכן במסגרת השירות הפסיכולוגי החינוכי העירוני המשלים, שמציע שירותי אבחון, טיפול וייעוץ מסובסדים. 

פסיכולוגים התפתחותיים עובדים במכונים להתפתחות הילד בקופות החולים ובבתי החולים, וכן בקליניקות פרטיות, שם הם מבצעים תהליכי אבחון, טיפול והדרכת הורים. 

פסיכולוגים שיקומיים ורפואיים עובדים בבתי החולים בתוך צוותים רב-מקצועיים במחלקות הרלוונטיות, ובמקביל מציעים את שירותיהם המקצועיים בקליניקות פרטיות.

פסיכולוגים תעסוקתיים-ארגוניים-חברתיים עובדים בארגונים גדולים בתחום משאבי האנוש, במכוני מיון והערכה תעסוקתיים, במכוני ייעוץ ארגוני, ובקליניקות פרטיות בתחום תהליכי אבחון וייעוץ לבחירת מקצוע וניהול קריירה. 

כלל הפסיכולוגים בהתמחויות השונות עובדים לצד בעלי מקצועות שקרובים לתחום התמחותם. בתחום הטיפול הרגשי עובדים הפסיכולוגים לצידם של עובדים סוציאליים קליניים, מטפלים באמנויות, פסיכותרפיסטים ועוד. בתחום החינוכי הם עובדים לצד מורות יועצות, מטפלים באמנויות, מנתחי התנהגות, מאמנים בתחום הקשב והריכוז וגורמים נוספים. בתחום התעסוקתי- ארגוני עובדים הפסיכולוגים לצד אנשי כוח אדם, מאמנים עסקיים ועוד.

בנוסף, בכל תחומי המומחיות הפסיכולוגים קיימים בשוק העבודה גם גורמים סמי-מקצועיים, שעברו תהליכי הכשרה חלקיים וקיקיוניים, או שאפילו חסרים כל הכשרה טיפולית (או אף אקדמית) כלשהי. לרוב יכולתם הטיפולית של גורמים אלו הינה צרה וממוקדת בשיטה ספציפית, ולכן אין ביכולתם להתאים את גישת העבודה לצרכי מטופל ספציפי מתוך מגוון שיטות והמשגות, כפי שיכולים לעשות פסיכולוגים ואנשי מקצועות טיפוליים אחרים מוסמכים ומומחים. בכל מקרה, הפנייה לגורמים אילו עלולה להיות מסוכנת שכן הם חסרים ידע חיוני בתחומי האבחון והטיפול, נעדרים ערכים אתיים כמו למשל העמדת טובת המטופל בראש ושמירה קפדנית של פרטיותו, ואינם כפופים לפיקוח ממשלתי. זאת בניגוד לפסיכולוגים ולפסיכיאטרים שרישיונם ניתן בהמשך לתהליכי בקרה קפדניים על ידי משרד הבריאות, ולעובדים הסוציאליים, שמפוקחים על ידי משרד הרווחה. ברקע, בארץ אין כל חוק שמסדיר את תחום הטיפול הנפשי למעט חוק הפסיכולוגים וחוק העובדים הסוציאליים. כתוצאה מכך, כל אדם יכול להציע את שירותיו כמטפל רגשי, ואין שום חוק שימנע זאת ממנו. לכן האחריות על בירור כישוריו ואחריותו של המטפל מוטלת על המטופלים.

תעודת פסיכולוג מומחה מהווה ערובה לכך שהמטפל עבר תהליכי למידה, הסמכה ובחינה קפדניים ונמצא ראוי לשמש כפסיכולוג מומחה. לרוב, תהליך ההכשרה האקדמי והמקצועי של הפסיכולוגים ארוך, מקיף, מעמיק, תובעני, בררני וקפדני יותר גם מאשר המקצועות הטיפוליים המוסדרים הקרובים לפסיכולוגיה. עם זאת - בגלל נטיות אופייניות לפסיכולוגים כמו למשל התמקדות בטובת המטופל ולא בטובתם שלהם או עיסוק בסוגיות מקצועיות ולא במעורבות ציבורית - שכרם במערכות הציבוריות נשחק מאוד, ונכונותם לעבוד בהן נובעת מהצורך לסיים תהליכי התמחות והסמכה, מסיפוק מקצועי וממניעים ערכיים. מתחילת 2016 קמה מחאת פסיכולוגים ציבורית אינטנסיבית, אשר פועלת לשנות את תנאי העסקתם במערכות הציבוריות כמו גם להנגשתם של שירותים פסיכולוגיים לציבור חרף תהליכי קיצוץ וייבוש המכונים בשמות "מכובסים" כמו למשל "הרפורמה בבריאות הנפש".

כתבה: יעלה ורטהיים, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית